סטטיסטיקת הגירושין במדינת ישראל במצב נורא, כולל כל המגזרים כן גם החרדי, והמגמה רק הופכת גרועה יותר.
עד היום לא הוצע פתרון אמיתי לבעיה מהותית שרק מתעצמת. מסקרים וממידע מאנשי מקצוע בתחום הטיפול והייעוץ עולים נתונים מזעזעים כי 90% ממשברי הזוגיות החלו כבר בשנה הראשונה לחיי הנישואין. אך רוב רובם של הזוגות אינם שוקלים ייעוץ כל עוד לא מדברים על פגישה ברבנות, גם אחרי 5 או 10 שנים לחיי הנישואין.
והנה זה קורה דווקא בחברה המקדשת את הבית, את התא המשפחתי, ובמציאות עגומה זו חסרים כלים ואמצעים בסיסיים לטיפול וזיהוי בעיות בחיי הנישואין כשעוד אפשר לתקן והפתרונות פשוטים. למה לא מטפלים כשעוד לא הצטברו אמוציות שליליות, חוויות קשות, וביטויים רגשיים קשים, בתוך המשפחה? הרבה מהזוגות חשים בושה גדולה וחוסר אמון בסביבה, ביועצים ואנשי מקצוע. רוב רובם של הזוגות בוחרים להסתיר ולסבול (לשווא) אך מחיר ההדחקה שהוא הרבה יותר יקר והנזק בלתי הפיך.
דוד ושושנה זוג רגיל לחלוטין, שחיי בין הפסקות אש, קרוביהם מנסים לשכנע אותם זה זמן רב לגשת ליעוץ, אך הם אינם מוכנים לשמוע על כך. מסיבות של גאווה מטופשת. כשהמצב נעשה קשה הסכימו הזוג ללכת לטיפול, אך כשהחלו יחד לחפש מטפל חשו כי המצב נרגע וממילא אינם זקוקים לטיפול עוד. סיפור גנרי שחוזר על עצמו אצל מאות! אם לא אלפי זוגות.
הפתרון אינו בהוספת טלאים של תיקונים על מצב מקולקל, הפתרון נעוץ בשינוי יסודי מהותי של כל שיטת הנחלת כללי הנישואין היהודיים בכל בית נאמן בישראל, אין להמתין לנזק, יש לבצע תוכנית שלמה מקיפה ומהותית, משלב טרום האירוסין ועד עמוק לתוך שנות הנישואין.
אין טעם להרחיב על איך השיטה עובדת כיום, שכן כולנו מודעים לפרטיה עד כאב, זוג צעיר וחסר נסיון מקבל הדרכה מינימלית ובמקרים רבים ההדרכה מועברת על ידי גורמים לא מוסמכים. לאחר כמה פגישות הדרכה קצרות ולא מסכמות. נזרק הזוג אל חיי היום היום והאתגרים של הנישואין, ללא שום תמיכה, עזרה, סיוע, או אפילו אוזן קשבת. ודאגתם היחידה היא מה יגידו אם ידעו שגם אצלנו יש בעיות שלום בית. וכולם עסוקים בהסתרת הבעיות. אין עוד מה להאריך בפרטים. הסיפורים שונים, אך דומים. הצד השווה, אין הדרכה נכונה, אין מעקב, אין עזרה, כלום.
נבואת הזעם הזו הופכת לבשורה מדהימה לכלל, שכן ארגונים שונים, רבנים ואנשי מקצוע החליטו לאחרונה להרים את הכפפה, ויוצאים עם תוכנית מדהימה בהיקפה, תוכנית שנערכה ונשקלה ונבדקה על בסיס עשרות שנות עמידה בחוד החנית של מערכות ההצלה של בתים כשרים בישראל.
התוכנית מדברת על שינוי מלא של כל שיטת ההתייחסות לנישואין בישראל. היא משלבת הדרכת מדריכי חתנים וכלות ואנשים המעורים בקהילה להעלאת המודעות והלגיטימציה לפנייה לעזרה. אם בעבר היינו מחכים לזוג במשבר לפנות לייעוץ, היום נכשיר אנשים בקהילה ובמערכי ארגונים שונים להיות מאבחנים זוגיים. אלו ילמדו כיצד לזהות בעיות אצל הזוג ויוכלו להפנות לגורמים הרלוונטיים ולמנוע שנים של סבל מיותר. בנוסף, יקבעו מסלולי לווי והדרכה לזוגות חדשים בזמנים קבועים עם דגש על תקופות מעבר בחיי הנישואין, לוודא שהכל על מי מנוחות. התוכנית היא בתמיכה מלאה של כל רבני המגזר מכל קצווי הקשת בהסכמה כללית מלאה ונדירה.
תוכנית ההצלה היא תוכנית לאומית לשלום בית. שנועדה לבסס את כלל הזירות במדינה. שכן תא משפחתי חלש משפיע ומחליש על כל המערכות במדינה. מבחינה חברתית תא משפחתי חזק ימנע מצב של נוער נושר, סמים ואלכוהול. יקבעו אמצעים שיאפשרו זיהוי מוקדם של אלימות והתעללות במשפחה. מבחינה גלובלית זה יחזק את הכלכלה במדינה. גירושין גורמים לירידה באיכות החיים ועלייה במספר המשפחות הנתמכות בשירותי והמדינה והציבור. מבחינה ביטחונית נוכל להגן על עצמינו בפני אויבנו באמצעות חברה בריאה, המשך חיי נישואין תקינים ועלייה דמוגרפית הנחוצה במזרח התיכון. אין ספק שמעבר לענין הפרטי של חוסן המשפחה עומדת טובת הכלל ועם ישראל כולו בחתירה להמשך קיום חיי חברה, תורה וקהילה יציבים ובריאים.
הבעיה של המשפחה הפרטית היא הבעיה של כולנו. אין כמעט בית אב שלא נפגע. תם עידן הטאטוא והגיע הזמן לנקות גם מתחת לשטיח. אנו עומדים בפני מצב חירום חברתי עם תוצאות הרות אסון ולכן כחברה צריכים להתחיל לאמץ מושגים שאולי קצת זרים לנו אבל חשובים. בנתיים עד שהתוכנית תקרום עור וגידים ותצא לדרכה, על כולנו לפקוח עיניים. הביטו סביב, עודדו את הדור הצעיר לדבר ולשתף, תהוו אוזן קשבת, אל תחסכו מהם מידע חשוב ואל תתעלמו מהדמעות, ממבטי הייאוש, השחור בעיניים. ההבדל בין לדבר או לא לדבר הוא כהבדל בין חיים למוות.