מה שחה המסכה?
כתבה: שונמית דרעי יועצת זוגית ומשפחה, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות. 0522314040
מייל: shunamitderi@gmail.com
מסכות זה לא רק בפורים, יש אנשים העוטים על פניהם מסכה כל השנה, לעיתים קרובות, ואפילו משך חיים שלמים לפעמים הנפש לובשת מסכה פנימית ומסתירה עולם ומלואו, נפש האדם מורכבת ומלאת רבדים, זרימה במעגל החיים לתוך היום יום מהווה מקום להתהלך בין התפקידים השונים, לכל תפקיד אפיון משלו, כללי התנהגות וסייגים המהווים חלק בלתי נפרד מהתפקיד.
על משמעות המסכה בין בני הזוג במאמר הבא .
אנו רגילים לפשט וללבוש תפקידים מידי יום, בהתאם לנסיבות ולהקשר בו אנו מתפקדים– אנו עסוקים ב"לתפקד", ולא כפי הרגשתנו באמת .
העמדת פנים אינה יכולה לשרוד לאורך זמן מבלי לפגוע, טווח הישרדותה מוגבל ומכיל בתוכו רובד רגשות חסומים שלא קיבלו ביטוי,.
כבר בצעירותנו אנחנו לומדים בתהליך הצפייה שלנו סביבנו בחברה, כיצד להתנהג ? איך...? ומתי...? ברוב הפעמים אנחנו לוקחים את זה איתנו להמשך החיים בעתידנו, ואל תוך הזוגיות כחלק מהצעדים בדרכינו במעגל החיים .
לעיתים אני נתקלת בין זוגות כחלק מטיפול, בצורך ל"הסרת המסכה", את אותה מסכה העטויה כלפי חוץ, של אחד מבני הזוג או שניהם יחד, בעת נגיעות בחלקים הקשורים לזוגיות, ופעמים אף שונה במקום עבודתם, שם הם נוהגים בקונפורמיות המצייתת לכללי החברה .
לחלקנו חשוב מה חושבים עלינו, ולכן האינטראקציה שלנו עם החברה עוברת דרך "התאמת המסכה" שעל פנינו לחזות החברתית.
המקום בו אנו יכולים להסיר את המסכה שאנו הולכים בחברה ולהרשות לעצמינו להיות מי שאנחנו באמת, ראוי ורצוי שיהיה בתוך בתינו פנימה במחיצת בן/בת הזוג שכל תקוותנו שהוא האדם הקרוב ביותר.
אם אני צריכה להניח את האצבע על אחת הבעיות הקשות אם לא הקשה ביותר בזוגיות, הייתי מצביעה על בעיות בתקשורת רגשית בתוך הקשר הזוגי, לא זו של "מה עשית? מה קנית? האם טיפלת? " וכדו' , אלא לתקשורת העמוקה יותר , זו שנוגעת בדברים עמוקים ורגשיים יותר, בהם הקשר לבן/בת הזוג מחייב אמפתיה ורגישות כלפי תחושותיו ורגשותיו של בן/בת הזוג, כאשר זה אינו מתהווה ומתקיים ביניהם דרך קבע, ממלאים את מקומו הפחד והחרדה, שאם וכאשר נחשוף חולשותינו , נאבד מכוחנו בעיני הסביבה, כולל מהסביבה הקרובה בביתנו פנימה. לא אחת אני שומעת כי אחד מבני הזוג מרגיש שהוא מוצא את עצמו כ"דייר עם האוייב".
המסכה היא כסות – כיסוי, המסכות שאנו עוטים על פנינו הינן מעצור או חסימה, המסכה גורמת הכחשה באופן ספונטאני למי שאנחנו באמת. יוצרת מצב של אי שקיפות ומסתירה מי אנחנו ומה מתרחש בתוכנו, עד כדי שההרגל להסתיר גורם להאמין שזה אכן אני.
שני סוגי מסכות מסתירות : יש הסתרה במודע - "שקר" , העמדת פנים מכוונת כלפי הזולת, כלומר- לחייך בנעימות, זה נעים יותר כלפי חוץ ותומך באינטרסים שלנו באותו רגע .
ומסכה עמוקה יותר – הסתרה שמקורה בחוסר מודעות עצמית –הכחשה עצמית, נתק מחלקים שבי, סוג של הזדהות עם המסכה, היא קשה יותר!
בהדחקה אנו חוסמים ומתנתקים מחלקים במחשבותינו, רגשותינו ומעשינו במציאות, כך למרות שסודותי כמוסים ומסתתרים מבעד למסכה, ובעצמי איני מכיר את עצמי, אותם חלקים מקבלים בלט והשתקפות במצבי לחץ ומבוכה, כשאין יכולת לשלוט ולהמשיך להסתר במסכה כמגן מפנינו האמיתיות, מקורה של המסכה יתכן שמון בפחד, בכאב, בושה ואשמה, והסוגרת אותנו כמוגנים בחומה חוצצת.
החשש הגדול בהסרת המסכה במשך שנים, הוא הגעה למצב של שבר כללי, המסכה שנוצרה כמנגנון הגנה והמאפשרת להתנהל בעולם, הסרת ההגנה לפני שבנינו מנגנון חלופי, עשויה לפגוע בנו יותר מאשר לעזור לעצמנו.
זוגות החיים יחד שנים רבות בשקיפות ביניהם וללא מסכות על פניהם, חווים רגעי אושר מצטבר ואמיתי, גם כאשר לא הכל מושלם, אך זוגות שעוטים מסכה על פניהם בכדי "לשמור על השלמות" באופן תמידי קבוע אך "צבוע", יתכן והם שומרים על תפקוד סביר בתוך המערכת הזוגית, אך הם שרויים בתוך בדידות עמוקה וסובלים מהפחד לכשייחשף המסתתר מאחורי המסכה, הם יידחו ע"י בני זוגם ויפסידו את עולמם. המשיכה חזקה יותר בין זוגות שאינם עוטים מסכה חוצצת ביניהם. השאיפה בזוגיות ראוי שתהיה באופן שנהיה מסוגלים לשמוח מבלי שנצטרך ל"התחפש", ולפגוש את עצמנו ואת בן זוגנו מבפנים גם כשאיננו מושלמים, בשקיפות ובהירות, ומבלי לחשוש להיחשף לבני הזוג ולפחד להיפגע .
אומנם מסכות יכולות לגרום לשמחה וצחוק אך רצוי שנשמור אותן ליומיים בשנה, לימי הפורים.